מעגל העוני בחברה הבדואית בנגב
אסטרטגיה לפיתוח כלכלי ויציאה מעוני מתמשך
תמצית מנהלים
החברה הבדואית בנגב מתמודדת עם עוני מבני עמוק: פי 5-7 יותר משפחות מקבלות הבטחת הכנסה מהממוצע הארצי, 39%משתכרים מתחת לשכר המינימום, ורק 49% מהאוכלוסייה בגיל עבודה. נייר זה מציג ניתוח מבוסס נתונים של המצב הכלכלי ב-12 יישובים בדואים (223,151 תושבים) ומציע אסטרטגית מדיניות ממוקדת ליצירת מקורות פרנסה בת-קיימא, במיוחד באמצעות פיתוח חקלאי וקידום תעסוקת נשים.
סדר החלקים של המסמך:
- ניתוח מעמיק של הנתונים הקיימים מתוך מאגר הנתונים של המרכז לחקר החברה הבדואית במכללה האקדמית ספיר.
- כולל רשימה של המידע החסר כדי להשלים את הניתוח.
- כולל מקרה מבחן לעוני קיצוני ופוטנציאל חקלאי – הכפר ביר הדאג'.
- עקרונות להתמודדות עם מציאות המסתמנת מתוך אותם נתונים
- מדדי הצלחה ומעקב
- תקציב ותשואה/ חסכון למדינה
- אתגרים ומכשולים צפויים
ממצאים עיקריים
טבלת השוואה: יישובים בדואים בנגב לעומת מדדים ארציים
מדד | יישובים בדואים בנגב | אוכלוסייה ערבית כללית | ממוצע ארצי | פער |
% ילדים (0-17) | 48.9% | 37% | 32% | +17% |
% גיל עבודה (18-64) | 48.9% | ~55% | 61% | -12% |
% מקבלי הבטחת הכנסה | 10.4% | לא זמין | 1.5-2% | פי 5-7 |
% משתכרים < שכר מינימום | 38.9% | לא זמין | 15-17% | פי 2.3 |
שכר ממוצע | 7,900 ₪ | ~9,500 ₪ | ~12,500 ₪ | -37% |
% מקבלי דמי אבטלה | 1.05% | לא זמין | ~2% | 0.95% |
שלוש נקודות מפתח
- עוני עמוק ורחב: 10.4% ממשקי הבית מקבלים הבטחת הכנסה – פי 5-7 מהממוצע הארצי. גם עם קצבאות, משפחות מביאות כ-7,300 ₪ לחודש בממוצע – מחצית מקו העוני למשפחה ממוצעת (4 ילדים).
- נטל תלות כבד: יחס כמעט 1:1 בין אוכלוסייה בגיל עבודה (48.9%) לתלויים (48.9% ילדים + 2.4% קשישים). בממוצע הארצי: 61% בגיל עבודה ו-34% תלויים.
- תת-תעסוקה וחוסר יציבות: רק 1.05% מקבלים דמי אבטלה (למרות שיעורי אבטלה גבוהים) מעידים על עבודות לא מתמשכות, חלקיות או בלתי פורמליות שאינן מזכות בזכויות סוציאליות.
ניתוח מעמיק של הנתונים
- מבנה דמוגרפי – נטל תלות יוצא דופן
בכל היישובים הנבדקים, רק 40-50% מהאוכלוסייה נמצאת בגיל העבודה, כאשר הממוצע הארצי הוא כ-61%. יתרה מכך, כמעט כל התלויים הם ילדים (48.9% לעומת 32% ארצית).
משמעות: בעוד שבישראל בממוצע יש כ-1.8 אנשים בגיל עבודה לכל תלוי, ביישובים הבדואים היחס הוא כמעט 1:1. זאת אומרת שכל מפרנס צריך לפרנס את עצמו ועוד אדם אחד בממוצע – עומס כלכלי כפול.
פירוט לפי יישובים:
- אלסייד: 61% ילדים, רק 38% בגיל עבודה (המצב הקיצוני ביותר)
- אבו תלול: 57%ילדים
- אום בטין: 57%ילדים
- רהט (העיר הגדולה): 47% ילדים – עדיין גבוה משמעותית מהממוצע הארצי
- מקבלי דמי אבטלה – הסימפטום של תת-תעסוקה
הממוצע הארצי של מקבלי דמי אבטלה הוא כ-2% מכוח העבודה. ביישובים הבדואים בנגב הממוצע הוא 1.05% בלבד.
לכאורה, זה נראה חיובי – פחות מובטלים. אולם זוהי תמונה מעוותת. הסיבה לאחוז הנמוך:
- העסקה לא מתמשכת: עובדים שעובדים פחות מהתקופה הנדרשת אינם זכאים לדמי אבטלה
- עבודה לא רשמית/חלקית: חלק מהעובדים אינם עובדים בתנאים המזכים בדמי אבטלה
- חסמי נגישות: קושי להגיע ללשכות התעסוקה, במיוחד בכפרים המרוחקים
המסר המרכזי: האחוז הנמוך של מקבלי דמי אבטלה אינו מעיד על תעסוקה טובה, אלא על תת-תעסוקה כרונית ועבודות לא יציבות.
- מקבלי הבטחת הכנסה – הממד האמיתי של העוני
זהו הנתון המדאיג ביותר. ממוצע של10.4% ממשקי הבית מקבלים הבטחת הכנסה, לעומת 1.5-2% בממוצע הארצי – פער של פי 5-7.
מה משמעות קבלת הבטחת הכנסה?
כדי לקבל הבטחת הכנסה, משק הבית חייב לעמוד בתנאים הבאים:
- שני בני הזוג צריכים להירשם ללשכת התעסוקה (או שלאחד יש פטור)
- ההכנסה המשותפת של משק הבית אינה עולה על ~6,400 ₪
- גם עם הבטחת ההכנסה וקצבאות ילדים, משק הבית מגיע ל ~7,300 ₪ בלבד
חישוב דוגמה – משפחה עם 4 ילדים ומפרנס אחד:
משכורת חודשית
+ קצבת ילדים
קצבת הבטחת הכנסה
סה"כ משכורת + קצבה
סה"כ
0 ₪
+1,033 ₪
3,397 ₪
3,397 ₪
4,430 ₪
3,000 ₪
+1,033 ₪
2,104.50 ₪
5,104.50 ₪
6,137.50 ₪
4,000 ₪
+1,033 ₪
1,479.50 ₪
5,479.50 ₪
6,512.50 ₪
6,000 ₪
+1,033 ₪
229.50 ₪
6,229.50 ₪
7,262.50 ₪
≥ 6,367 ₪
+1,033 ₪
0 ₪
= משכורת
משכורת + 1,033
קו העוני למשפחה של 6 נפשות: כ-14,127 ₪ לחודש (נטו, 2023)
המשמעות: משפחות המקבלות הבטחת הכנסה מביאות הבייתה כמחצית מקו העוני – זהו עוני עמוק.
פירוט לפי יישובים – פערים פנימיים משמעותיים:
יישוב
% מקבלי הבטחת הכנסה
אופי היישוב
ביר הדאג'
17.9%
כפר קטן, כפרי
ערערה
14.8%
עיר קטנה
כסיפה
14.7%
עיר קטנה
תל שבע
12.4%
עיר בינונית
קאסר אלסיר
11.1%
כפר קטן
אבו תלול
10.8%
כפר קטן
לקיה
10.2%
עיר בינונית
שגב
9.0%
עיר קטנה
חורה
8.7%
עיר קטנה
אום בטין
7.7%
כפר קטן
אלסייד
4.2%
כפר קטן
רהט
3.9%
עיר גדולה, עירונית
תובנות:
- פער פנימי משמעותי: בין 3.9% ברהט ל-17.9% בביר הדאג' (פי 4.6!)
- מגמה: יישובים עירוניים גדולים במצב יחסית טוב יותר
- הכפרים הקטנים: במצב הקשה ביותר, עד פי 9 מהממוצע הארצי
משתכרים מתחת לשכר המינימום – העבודה לא מוציאה מעוני
38.9% מהמועסקים משתכרים מתחת לשכר המינימום (6,248 ₪ נכון לאפריל 2025), לעומת 15-17% בממוצע הארצי – פער של פי 2.3.
משמעות הנתון:
- רצון לעבוד קיים: אנשים יוצאים לעבוד
- העבודה לא מספיקה: השכר אינו מספיק להוציא ממעגל העוני
- תת-תעסוקה: עבודות חלקיות, זמניות, או בשכר נמוך
המנעד בתוך האוכלוסייה הבדואית לא גדול (37-44%), ללא הבדל ברור בין צפון לדרום או עירוני לכפרי.
השערה: בחיבור לנתון הבטחת ההכנסה, ייתכן שביישובים העירוניים (רהט, תל שבע) יותר נשים עובדות. מצד אחד זה מעלה את אחוז המשתכרים פחות משכר מינימום (כי נשים לרוב משתכרות פחות), אך מצד שני זה מעלה את ההכנסה המשפחתית הכוללת – ולכן פחות משפחות זכאיות להבטחת הכנסה.
שכר ממוצע – פערים אזוריים ואתניים
השכר הממוצע ביישובים הבדואים שיש עליהם נתונים: 7,900 ₪
השוואה לערים יהודיות בנגב:
- אופקים: 11,900 ₪
- שדרות: 10,800 ₪
- ירוחם: 10,400 ₪
- ממוצע ערים יהודיות בנגב: ~10,700 ₪
פער: 2,800 ₪ (35% פחות)
משמעות: גם כשמשווים לפריפריה היהודית באותו אזור גיאוגרפי, הפער משמעותי. זה לא רק פער מרכז-פריפריה, אלא פער מובהק בתוך הפריפריה עצמה.
מידע חסר קריטי - דרישה למחקר נוסף
כדי לגבש מדיניות אפקטיבית, נדרשים הנתונים הבאים:
נתוני תעסוקת נשים – קריטי ביותר!
חסר לחלוטין:
- אחוז נשים מועסקות בכל יישוב
- אחוז השתתפות נשים בכוח העבודה
- פערי שכר בין גברים לנשים
- סוגי עבודות שנשים עוסקות בהן
למה זה קריטי:
- נשים מהוות 50% מהאוכלוסייה בגיל עבודה
- משפחות עם שני מפרנסים יוצאות מהבטחת הכנסה
- הכנסה נוספת של 3,000 ₪ משנה באופן דרמטי את המצב הכלכלי
- הצעות המדיניות שלנו מתמקדות בפיתוח תעסוקת נשים
השוואה לאוכלוסייה הערבית מחוץ לנגב
חסר:
- נתונים מקבילים על יישובים ערביים בצפון ובמרכז
- האם המצב בנגב קיצוני יותר?
- מה ניתן ללמוד מיישובים ערביים מצליחים יותר?
חלוקה לפי מגדר בכל המדדים
נדרש:
- שכר ממוצע גברים לעומת נשים
- אחוזי משתכרים מתחת למינימום לפי מגדר
- רמת תעסוקה לפי מגדר ויישוב
נתוני השכלה
חסר:
- אחוז בעלי תעודות/תארים
- מגמות בהשכלה בקרב הדור הצעיר
- קשר בין השכלה לתעסוקה ביישובים אלה
ביר הדאג' - מקרה מבחן לעוני קיצוני ופוטנציאל חקלאי
ביר הדאג' מייצג את המצב הקשה ביותר, אך גם את הפוטנציאל הגדול ביותר:
המצב הנוכחי:
- 17.9% מקבלי הבטחת הכנסה – פי 9 מהממוצע הארצי
- 51.5% ילדים
- רק 47% בגיל עבודה
- 40% משתכרים מתחת לשכר מינימום
- אוכלוסייה רישמית: 3,722 תושבים. (הערכה מספר תושבים אמיתי: 7000)
הפוטנציאל:
- שטחי חקלאות נרחבים בשטח הכפר
- מסורת חקלאית (גידול צאן) קיימת
- מיקום גיאוגרפי מתאים לחקלאות
- אוכלוסייה צעירה שיכולה להיות מועסקת
החסמים:
- חוסר גישה פורמלית לקרקע
- מחסור במים במחירים חקלאיים
- ישנו תכנון סטטוטורי של הכפר המאפשר חקלאות מינימאלית, אולם דרך יישומו (שתי משפחות ויותר לכל חלקה) בימים אלה פוגעת אפילו ביכולת זו
- היעדר חוזים ארוכי טווח המאפשרים השקעה
- אין מערכת שיווק תוצרת חקלאית מאורגנת
פתרון מדיניות חקלאית בביר הדאג' יכול לשמש מודל לכפרים נוספים
הצעת מדיניות
עקרון יסוד
העוני בחברה הבדואית בנגב הוא עוני מבני הנובע מהיעדר מקורות פרנסה מספיקים ומכבדים. הפתרון מחייב יצירת הזדמנויות כלכליות מתאימות תרבותית, נגישות גיאוגרפית, ומספקות הכנסה מעל קו העוני.
עקרונות מנחים ויישום
שותפות קהילתית בתכנון
עקרון: כל תוכנית פיתוח כלכלי תיבנה בשיתוף מלא עם נציגות מהקהילה המיועדת.
רציונל: תוכנית החומש 1279, שתוכננה "מלמעלה למטה", משקיעה משאבים רבים אך חלקים ניכרים ממנה אינם מצליחים בשל חוסר התאמה לצרכים האמיתיים. יתרה מכך, היעדר מכוון של השקעה בכפרים ובחקלאות משקף כוונה פוליטית לכפות ריכוז עירוני באמצעות עוני.
יישום: הקמת צוותי תכנון משותפים עם נציגי קהילה, נשים, ומנהיגות מקומית בכל שלב של גיבוש מדיניות.
עדיפות לתעסוקת נשים
עקרון: תעסוקת נשים היא המנוף המהיר ביותר להוצאת משפחות מהבטחת הכנסה.
יישום מידי:
- תכנון תוכניות תעסוקה בשיתוף קבוצות נשים מהיישובים
- הכשרות מקצועיות ביישובים (מזכירות רפואית, סיעוד, גננות, דיגיטל, וצרכים העולים מהשטח)
- מענקי הזנק לעסקים ביתיים (עד 30,000 ₪) + ליווי שנתי
- מרכזי עבודה שכונתיים משותפים לתעסוקה מרחוק/ עסקים מקומיים/ הכשרות/ שירותים הקשורים בתעסוקה/ טיפול בילדים/ וליווי מקצועי
יעד: 1,000 נשים בהכשרות בשנה ראשונה
גישה מובחנת לפי סוג יישוב
1. רהט (עיר): המשך פיתוח אזורי תעסוקה עירוניים – מסחר, שירותים, תעשיות מזון (גבינות, מעדני בשר, תבלינים), תעשייה קלה ובינונית.
מרכזים לוגיסטיים (מתאים גם לעיירות)
- ניצול מיקום אסטרטגי על כבישים ראשיים
- מחסנים והפצה לרשתות מסחר
- תעסוקת אלפים בלוגיסטיקה
מרכזים טכנולוגיים:
- פיתוח תוכנה וטכנולוגיה
- עיבוד נתונים ושירותים דיגיטליים
2. עיירות ותיקות (תל שבע, חורה, ערערה, כסיפה, לקיה, שגב, וגם אלסייד, וכפרים נוספים צמודי דופן)
- אתגר: מעט הזדמנויות פרנסה טבעיות
- פתרון: מרכזי עבודה שכונתיים משותפים לנשים, ובהם –
- מלאכות יד ומוצרי תיירות
- Call centers ומוקדי שירות לקוחות
- הכשרות מקצועיות
- כפרים (מוכרים ולא מוכרים):
יתרון יחסי: קרקע ומסורת חקלאית
פתרון: פאנלים כולל אגרו-וולטאי ופיתוח חקלאות בת-קיימא (ראה סעיף 2.5)
השקעה במערכת חינוך
גיל רך:
- בעיות
- בכפרים לא מוכרים ~50% מהילדים לא מגיעים לגן
- גני הילדים הקיימים לרוב עמוסים מידי, ועל כן אינם מהווים מרכז למידה והתפתחות משמעותי לילדים
- פתרון: הקמת גנים ומעונות נגישים ואיכותיים
חטיבות ביניים ותיכונים:
- מחקר על סיבות נשירה + תיקון ממוקד
השכלה גבוהה:
- הערכת יעילות תוכניות קיימות ("שער לאקדמיה", עידוד הנדסאים)
- מכינות טרום-אקדמיות במלגות מלאות בתוך היישובים הבדואים, כהמשך טבעי של התיכון, במטרה להכין את התלמידים היטב ללימודים בכל מוסד על-תיכוני
יעדים:
- 500 תלמידי מכינות בשנה
- 70% שיעור השמה במוסדות להשכלה גבוהה
- דור עתידי משכיל ומועסק במשלחי יד מניבים
חינוך מקצועי לנוער:
- מכללות טכנולוגיות אזוריות אזרחיות (בדומה לטכני של צה"ל)
- מקצועות נדרשים: חשמלאות רכב, טכנאות, מלאכה, עוד?
- תשתית: הסעות, מספר קמפוסים, מלגות קיום
פיתוח חקלאות – ניצול משאבי תרבות וקרקע
יעד: 500 משפחות חקלאיות פעילות ב-8 כפרים קטנים תוך 3 שנים
צעדים:
- הסדרת קרקע: חוזים ארוכי טווח (25-49 שנה) ורישום זכויות
- מים: הקצאת מכסות במחיר חקלאי
- התארגנות אדמיניסטרטיבית ברמת הכפר, המותאם למבנה הקצאת המשאבים לחקלאות בישראל.
- קואופרטיב שיווק: ארגון חקלאים, מיתוג, חיבור לרשתות
- הכשרות: חקלאות מודרנית וניהול עסקי
- מימון: מענקים (עד 100,000 ₪) והלוואות מסובסדות
חלב צאן – פתרון מידי:
- החרגת חלב צאן מתקנות משק החלב
- מתאים במיוחד לנשים (עבודה צמודת בית)
- פוטנציאל: 500 משפחות, הכנסה נוספת 2,000-4,000 ₪/חודש
- עלות: 7.5 מיליון ₪
תשואה: 100 מיליון ₪ השקעה, החזר תוך 3-4 שנים (חיסכון 28 מיליון ₪/שנה בהבטחת הכנסה)
הנגשת שירותים ותשתיות
- הקמת לשכות תעסוקה בכל היישובים העירוניים הבדואים.
- נציגי לשכת תעסוקה במרכזי השירותים בכפרים
- תחבורה ציבורית תכופה וזולה
- אינטרנט סיבים אופטיים בכל היישובים המוסדרים
- הצבת אנטנות לקליטת אינטרנט אלחוטי מהיר בכל המרחב הכפרי הבדואי.
- שיפור תשתיות פיזיות (כבישים, תאורה)
מדדי הצלחה ומעקב
יעדים כמותיים למעקב שנתי:
יעד שנה 5 | יעד שנה 3 | יעד שנה 1 | מצב נוכחי | מדד |
5.0% | 7.0% | 9.5% | 10.4% | % מקבלי הבטחת הכנסה |
25.0% | 30.0% | 36.0% | 38.9% | % משתכרים < שכר מינימום |
40% | 30% | 22% | ~15-20% | % תעסוקת נשים |
600 | 450 | 250 | ~100 | מספר משפחות חקלאיות שאינן נתמכות |
10,500 ₪ | 9,500 ₪ | 8,400 ₪ | 7,900 ₪ | שכר ממוצע |
55% | 52% | 48% | ~45% | % אוכלוסייה מועסקת (מתוך גיל עבודה) |
מנגנוני מעקב ובקרה:
א. דיווח רבעוני:
- נתונים מעודכנים מהביטוח הלאומי ולשכות התעסוקה
- סקרי שביעות רצון בקרב משפחות משתתפות
ב. הערכת השפעה שנתית:
- מחקר עומק על התוכניות והשפעתן
- זיהוי הצלחות וכשלים
- התאמת תוכניות לפי ממצאים
ג. ועדת היגוי בין-משרדית:
- נציגים ממשרדי: רווחה, כלכלה, חקלאית, תעסוקה, פיתוח הנגב
- נציגי הרשויות המקומיות הבדואיות
- נציגי ארגוני חברה אזרחית
ד. שקיפות ציבורית:
- פרסום נתונים באתר ייעודי
- עדכונים שנתיים לציבור
- דוח הערכה מקיף כל 3 שנים
תקציב מרוכז - השקעה וחיסכון
השקעה ראשונית (5 שנים):
תקציב | תחום |
100 מיליון ₪ | פיתוח חקלאות (500 משפחות) |
80 מיליון ₪ | תעסוקת נשים (הכשרות, מענקים) |
150 מיליון ₪ | אזורי תעשייה ותעסוקה |
200 מיליון ₪ | תשתיות (תחבורה, דיגיטל) |
120 מיליון ₪ | חינוך והשכלה גבוהה |
650 מיליון ₪ | סה"כ השקעה |
חיסכון צפוי למדינה (שנתי, לאחר 5 שנים):
סכום שנתי | מקור חיסכון |
280 מיליון ₪ | הבטחת הכנסה (7,000 משפחות פחות) |
100 מיליון ₪ | גביית מס מהכנסות נוספות |
50 מיליון ₪ | צמצום עלויות רווחה נלוות |
70 מיליון ₪ | תרומה לכלכלה (מע"מ, תעסוקה) |
500 מיליון ₪ | סה"כ חיסכון/תועלת שנתית |
תשואה על ההשקעה:
החזר השקעה תוך 1.3 שנה
- תועלות כלכליות וחברתיות משמעותיות לטווח ארוך
- צמצום עוני ופערים חברתיים
אתגרים ומכשולים צפויים
חסמים ביורוקרטיים
האתגר:
- רישוי וויסות מורכב בחקלאות
- תקנות מים וקרקע
- הליכים ממושכים
פתרון:
- מסלול מהיר ייעודי ליישובים בדואים
- רפרנט ממשלתי אישי למשפחות חקלאיות
- הקלות ביורוקרטיה בשנתיים הראשונות
חסמים תרבותיים
פתרון: דגש על פתרונות מותאמים תרבותית
חוסר אמון במוסדות
האתגר:
- ניסיון עבר של תוכניות שנכשלו
- תחושת אפליה והזנחה
- חוסר אמון בהבטחות ממשלתיות
פתרון:
- שקיפות מלאה בתקציבים ותכנון
- הקמת מנגנוני פיקוח עם נציגות מקומית
- תוצאות מידיות – "ניצחונות קטנים" שמראים שינוי
אתגרים לוגיסטיים
האתגר:
- מרחקים גיאוגרפיים גדולים
- פיזור יישובים
- תשתיות חלשות
פתרון:
- השקעה מוקדמת בתשתיות
- פתרונות דיגיטליים לצמצום מרחקים
- ריכוז שירותים ביישובים הגדולים
פיתוח חקלאות – ניצול משאבי תרבות וקרקע
יעד: 500 משפחות חקלאיות פעילות ב-8 כפרים קטנים תוך 3 שנים
צעדים:
- הסדרת קרקע: חוזים ארוכי טווח (25-49 שנה) ורישום זכויות
- מים: הקצאת מכסות במחיר חקלאי
- התארגנות אדמיניסטרטיבית ברמת הכפר, המותאם למבנה הקצאת המשאבים לחקלאות בישראל.
- קואופרטיב שיווק: ארגון חקלאים, מיתוג, חיבור לרשתות
- הכשרות: חקלאות מודרנית וניהול עסקי
- מימון: מענקים (עד 100,000 ₪) והלוואות מסובסדות
חלב צאן – פתרון מידי:
- החרגת חלב צאן מתקנות משק החלב
- מתאים במיוחד לנשים (עבודה צמודת בית)
- פוטנציאל: 500 משפחות, הכנסה נוספת 2,000-4,000 ₪/חודש
- עלות: 7.5 מיליון ₪
תשואה: 100 מיליון ₪ השקעה, החזר תוך 3-4 שנים (חיסכון 28 מיליון ₪/שנה בהבטחת הכנסה)
הנגשת שירותים ותשתיות
- הקמת לשכות תעסוקה בכל היישובים העירוניים הבדואים.
- נציגי לשכת תעסוקה במרכזי השירותים בכפרים
- תחבורה ציבורית תכופה וזולה
- אינטרנט סיבים אופטיים בכל היישובים המוסדרים
- הצבת אנטנות לקליטת אינטרנט אלחוטי מהיר בכל המרחב הכפרי הבדואי.
- שיפור תשתיות פיזיות (כבישים, תאורה)
סיכום וקריאה לפעולה
המצב היום
החברה הבדואית בנגב נמצאת במעגל עוני מבני:
- פי 5-7 יותר משפחות בהבטחת הכנסה
- פי 2.3 יותר עובדים משתכרים מתחת לשכר המינימום
- שכר נמוך ב-35% מערים יהודיות באותו אזור
- נטל תלות כבד: כמעט 1:1 בין מפרנסים לתלויים
הפתרון
העוני אינו גזירת גורל – הוא תוצר של מחסור במקורות פרנסה נגישים ומכבדים.
אסטרטגיית מדיניות משולבת של:
- חקלאות – ניצול פוטנציאל קיים והסרת חסמים
- תעסוקת נשים – הכפלת מספר המפרנסים במשפחה
- חינוך – שבירת מעגל העוני הדורי
- תשתיות – חיבור לכלכלת ישראל
מה נדרש עכשיו?
החלטה ממשלתית על:
- חריג מידי של חלב צאן מחוק החלב
- אישור תקציב של 650 מיליון ₪ ל-5 שנים
- הקמת צוות בין-משרדי ליישום התוכנית
- שיתוף מנהיגות מקומית, גברים ונשים, בתכנון וביצוע
התוצאה הצפויה
תוך 5 שנים:
- חיסכון של 500 מיליון ₪ בשנה למדינה
- 7,000 משפחות יוצאות מהבטחת הכנסה
- עלייה של 33% בשכר הממוצע
- הכפלת תעסוקת נשים
- דור חדש משכיל ומועצם
המחיר של אי-פעולה
המשך המצב הקיים:
- עוני מתמשך והעמקת פערים
- עלות גבוהה לרווחה ולמערכות סיוע
- יציבות חברתית מעורערת
- בזבוז פוטנציאל אנושי עצום
נספחים
מקורות והתייחסויות
- לוחות סטטיסטיים מה המרכז הלאומי למידע ולחקר החברה הבדואי בנגב במכללה האקדמית ספיר
- נתוני דמוגרפיה: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2023
- נתוני הבטחת הכנסה: המוסד לביטוח לאומי, דוח שנתי 2023
- נתוני שכר ותעסוקה: משרד הכלכלה והתעשייה, 2023-2024
- קו העוני: המוסד לביטוח לאומי, 2023 – קו עוני למשפחה של 6 נפשות
- שכר מינימום: 6,247.67 ₪ החל מ-1.4.2025
- מדדים ארציים: שנתון סטטיסטי לישראל 2024, הלמ"ס
גורמי קשר
צוות הכנה:
- פרופ' נוזהה אלהוזייל, ד"ר יעלה רענן, ואדם (שם משפחה?)
- המרכז הלאומי למידע ולחקר החברה הבדואי בנגב, המכללה האקדמית ספיר
- תאריך: אוקטובר 2025
לפרטים נוספים: ד"ר יעלה רענן: yeela@mail.sapir.ac.il
נייר מדיניות זה הוכן על בסיס נתונים רשמיים ומחקר מעמיק. המלצותיו מבוססות על עקרונות כלכליים, צדק חברתי, ומחויבות לשוויון הזדמנויות לכל אזרחי ישראל.